פסק-דין בתיק ה"פ 17344-01-11

1.         המבקשת תבעה השבה של דמי הרשאה ותמלוגים ששילמה למשיב בגין חציבה ביתיר, בשטחים שלא הוכרזו "רכוש ממשלתי". בית המשפט קיבל את עיקר תביעתה וחייב את המשיב לשלם לה סך של 4,126,489 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 250,000 ש"ח (ת"א (י-ם) 2416/00, פסק הדין ניתן מפי כבוד השופט מ' דרורי ביום 30.4.06). המשיב ערער לבית המשפט העליון, שם התהפכה הקערה על פיה, ופסק הדין בוטל (ע"א 4999/06, פסק הדין ניתן מפי כבוד השופטת א' חיות בהסכמת כבוד השופטים א' גרוניס ומ' נאור ביום 15.2.09).

2.         על-פי פסק הדין שניתן בתחילה, שילם המשיב למבקשת סך של 4,671,450 ש"ח (לא כולל מע"מ). לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט העליון דרש המשיב מן המבקשת להשיב לו את סכום הכסף ששילם לה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, בסך כולל של 5,642,872 ש"ח. לאחר מו"מ בין הצדדים השיבה המבקשת למשיב סך של 5,284,613 ש"ח.

3.         השאלה שבמחלוקת היא האם יש לחייב את המבקשת בהפרשי הצמדה וריבית על סכום הכסף שניתן לה; מעת שניתן ועד להשבתו. המבקשת עותרת לסעד הצהרתי לפיו אינה מחוייבת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית; המשיב מתנגד וטוען כי אין זה ראוי ולא צודק לפטור את המבקשת מן התשלום. לדבריו, אם ידרש הדבר, ינקוט בהליכים נגד המבקשת על מנת להבטיח את מלוא ההשבה, ולפיכך יש לדחות את המרצת הפתיחה על הסף; לחלופין מבקש המשיב לדון בהמרצת הפתיחה לגופה ולפסוק כי המשיב זכאי להפרשי הריבית וההצמדה. 

4.         לטענת המבקשת, בהתאם להסדר דיוני מוסכם בין הצדדים, לא עשתה בשעתו שימוש כלשהו בכספים שקיבלה מן המשיב על-פי פסק הדין, לא נהנתה מן הכספים, וזאת לאור אי-הוודאות בקשר לתוצאות הערעור ובשים לב לריביות הזעומות שניתנו בעת ההיא בבנקים לפקדונות קצרי-מועד ולשיעורי העמלות. עוד טוענת המבקשת, כי אין כל הוראה חקוקה, אשר מכוחה זכאי המשיב לחייבה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית. אילו חפץ המשיב לגבות כספים אלה, היה עליו להגיש תובענה להשבתם או להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט העליון בעקבות מתן פסק הדין שקיבל את ערעור המשיב.

5.         המשיב מצדו מכחיש קיומו של הסדר דיוני כלשהו בקשר לכספים ששילם למבקשת. לדבריו, היה על המבקשת להשקיע את הכספים שקיבלה באפיקי השקעה פיננסיים מקובלים. לטענת המשיב, לא נתבארה באופן מפורש בחקיקה סוגיית השבת כספים ששולמו בהתאם לפסק-דין, בעקבות ביטולו. ברם, לשיטתו, אין בחסר החקיקתי כדי להביא למסקנה שהמבקשת אינה מחוייבת בתשלום הפרשי ריבית והצמדה. אדרבה, תכליות דיני פסיקת ריבית והצמדה מחייבות את התשלום, כך גם שיקולי הגינות ויושר, כוחו של המחזיק בכסף להפיק ממנו פירות, ושמירה על ערכו הריאלי. לטענת המשיב, התעשרה המבקשת על חשבונו, ולו נגרם חסרון כיס.

6.         בית המשפט העליון סיכם את פסק דינו בערעור המשיב על חיובו בבית המשפט המחוזי בתשלום כספים למבקשת (שם, בפסקה 17), באמירה זו: "מן הטעמים המפורטים לעיל אציע לחבריי לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט קמא מיום 30.4.06. עוד אציע לחבריי שלא לעשות צו להוצאות בערעור, בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן". בית המשפט העליון לא הורה באופן מפורש למבקשת להשיב כספים למשיב, ולא קבע כי המבקשת חייבת בהפרשי ריבית והצמדה. בית המשפט העליון עשה את אשר נתבקש, דן בערעור המשיב, החליט לקבלו, וביטל את פסק הדין שחייב את המשיב בתשלום למבקשת. בעקבות מו"מ וחילופי דברים בין הצדדים השיבה המבקשת למשיב את סכום הכסף כנ"ל, אך לא שילמה הפרשי ריבית והצמדה.

7.       במצב דברים זה עומדות למשיב באופן עקרוני לפחות שתי דרכי פעולה אפשריות:

(א) הגשת תביעה נגד המבקשת לתשלום הפרשי ההצמדה והריבית. בעניין דומה, אם כי לא זהה, נפסק: "פסק דין המבטל חיוב כזה אינו קובע את סכום ההשבה, אלא רק מצהיר על קיום זכות להשבה של מה ששולם... לפי פסק הדין המבוטל. בהעניקו סעד הצהרתי גרידא אין פסק הדין המאוחר ניתן להוצאה לפועל, והדרך הרגילה הפתוחה בפני הזוכה לפיו, למימוש הזכות המוצהרת בו, היא בהגשת תובענה להשבה. קביעת שיעור ההשבה תלויה, בין השאר, בגובה הסכומים ששולמו לפי פסק הדין המבוטל ובמועדי תשלומם. נתונים אלה עשויים לעורר מחלוקת בין בעלי הדין וקביעתם הינה נושא להכרעה שיפוטית..."(ע"א 4199/97 אוריאלי נ' סמואל, פ"ד נג(2) 206). המשיב יכול אפוא להגיש תביעה לתשלום הפרשי הצמדה וריבית בניסיון לשכנע כי נתקבלה אצל המבקשת טובת הנאה עקב פסק הדין שבוטל, ונגרמה לה התעשרות על חשבון המשיב שלא כדין (ע"א 541/89 סרנה קולנוע ושעשועים בע"מ נ' אלקלעי, פ"ד מה(2) 506, 510-511); או כי המשיב זכאי לשמירה על ערכו של הכסף מבחינת כוח הקניה בשוק ולפיצוי בגין שלילת יכולת השימוש בכסף (דוד קציר פסיקת ריבית, הצמדה ושיערוך 3 (1996)); ואכמ"ל, עניין הוא לבית המשפט שאליו תוגש התביעה, ככל שתוגש, לענות בו. 

(ב) הגשת בקשה לבית המשפט העליון במסגרת הערעור: "אין מניעה שערכאת הערעור, בבטלה פסק דין... שבוצע על ידי החייב... תיתן בפסק דינה במקרה מתאים, סעד אופרטיבי להשבת המצב לקדמותו. נזכור, כי בית המשפט אינו מוסמך אך לאשר או לבטל את ההחלטה לגביה הוגש הערעור, אלא אף ליתן החלטה נוספת ככל שיחייב העניין (תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ברי, כי בעל דין שקיבל טובת הנאה עקב החלטה שיפוטית שבוטלה התעשר על חשבון יריבו שלא כדין, ועל כן חב הוא בהשבה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט... חיוב הזוכה על פי החלטה שנהפכה להחזיר לחייב את אשר קיבל הינו, איפוא, תוצאה המתחייבת מקבלת הערעור על אותה החלטה, ובית המשפט שלערעור רשאי להורות על כך מכוח תקנה 462 הנ"ל. מן האמור לא נובע, בהכרח, כי בית המשפט שלערעור נדרש ליתן הוראות להשבת המצב לקדמותו כל אימת שהוא מבטל סעד אשר נפסק בבית המשפט דלמטה, אף אם הוא לא נתבקש לעשות זאת. זאת ועוד, ניתן להעלות על הדעת מקרים בהם סוגיית ההשבה תעורר שאלות מורכבות, שלא ניתן יהיה לפותרן בגדרו של הערעור...(רע"א 4148/05 מודום ייעוץ והכוונה בע"מ נ' בולוס (ניתן ביום 30.6.05)) .

8.         לטענת המבקשת, משלא נקט המשיב באחת משתי דרכי הפעולה הנ"ל, שוב אין לו זכות כלשהי לחייבה בתשלום הפרשי ההצמדה והריבית. אינני מקבל טענה זו. יתכן שהאפשרות השניה אינה רלבנטית עוד, כי בית המשפט שלערעור קם מכסאו, סיים את מלאכתו, ומאז חלפו ימים רבים. אך האפשרות הראשונה לבטח עודנה קיימת. המשיב יכול להגיש תביעה נגד המבקשת להשבת הפרשי ההצמדה והריבית. כיוון שכך, דין בקשתה של המבקשת להצהיר כי אינה מחוייבת בתשלום הפרשי ההצמדה והריבית, להידחות. אין הצדקה לחסום את שערי בית המשפט מפני המשיב על דרך של מתן הצהרה כעתירת המבקשת. כל עוד לא חלפה תקופת ההתיישנות, ובאין מניעה חוקית אחרת, רשאי המשיב להביא את תעצומותיו ולטעון את טענותיו בהליך מתאים, בתביעה שיגיש ביוזמתו. אין למבקשת זכות שבדין להצר את צעדיו של המשיב בעניין זה, לחסום את דרכו, ואין הצדקה למתן סעד הצהרתי שלילי (ע"א 3441/01 פלוני נ' משרד הפנים, פ"ד נח(3) 1, 20; ע"א 59/80 פלדי נ' קופת-חולים של הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לה(4) 378; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) 504).

9.         כזכור, ניסינו, ולא עלתה בידינו להביא לפשרה. עם זאת, גם עתה אמליץ לעשות כן. מן הראוי להתחשב בכך שהמבקשת השיבה חלק הארי מסכום חובה; בכך שזכתה בסכום הכסף בתחילה בדין, ולא בעוולה; ניתן לבדוק האם הכסף נשא פירות; ניתן לשקול הבחנה בין הפרשי הצמדה לבין ריבית; ניתן להתחשבן עם דמי הרשאה שמשלמת המבקשת ממילא בעבודתה השוטפת; ניתן יהיה גם לבקש במשותף לבטל פסק דין זה ולהסמיכני לפסוק בדרך של פשרה על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. אך כל זאת, לפנים משורת הדין. על-פי שורת הדין החלטתי לדחות את המרצת הפתיחה.

10.        חרף דחיית המרצת הפתיחה, לא אעשה צו להוצאות, מכיוון שכמסתבר, הוטלו על המבקשת מגבלות בקשר עם הענקת רשיונות חציבה עד לתשלום הפרשי ההצמדה והריבית. מסופקני אם כך ראוי היה לעשות. המרצת הפתיחה אמנם נדחתה, אך הועילה להסרת המגבלות הללו, ולפיכך ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, ז' בטבת תשע"ב (2.1.12), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: